הנה התחילה לה השנה. ראש השנה חלף ועוד מעט קצת(כן....יש זמן....קחו אויר) נהיה כולנו אחרי החגים.
נשוב לשגרה מבורכת. מי לעיסוקו ומי לספסל הלימודים.
ואנחנו בני אדם, יצורים נהנתנים שאוהבים לעשות מה שכיף לנו.
אז איך קורה שכל כך הרבה פעמים מגיעים אלי לקליניקה נערים ונערות, צעירים וצעירות מתוסכלים, מבואסים, שפשוט לא אוהבים את הלימודים או לחילופין שבטוחים שבמקצועות מסוימים הם פשוט "גרועים" " לא מוכשרים" "לא מצליחים" ואילו באחרים הם מצטיינים?
ובכלל, אינסוף שיחות בין מבוגרים בקליניקה ובחיים בכלל מניבות בדרך כלל גם שיחות על כשלונות מהדהדים.
"מעולם לא הצטיינתי במתימטיקה" (גם אני...) "כתבתי גרוע" "לא יודעת לצייר כלום. בקושי לשרבט סמיילי"
הסיפור של יעל (שם בדוי) נוגע לנושא הזה. היא הייתה תלמידה לא טובה במתימטיקה. תמיד הוצבה בבית ספרה בהקבצות התחתונות. בשאר המקצועות דווקא היתה תלמידה טובה ואף מצטיינת. כשהגיעה לתיכון והחלה בלימודי מדעים אהבה מאוד את המקצועות הקשורים-ביולוגיה פיסיקה.
אבל לימודי כימיה כבר היו משהוא אחר. כאן, נתקלה שוב בנוסחאות ומספרים ופוביית המתימטיקה הזדחלה חיש מהר גם לכאן. השדונים עשו את העבודה ביעילות רבה. מהר מאוד הרימה ידיים ונכשלה סדרתית בכל המבחנים. גם המורה הרימה ידיים ויעל כתלמידה מן השורה שמחה על "השיעור החופשי" לו זכתה. אלא שכיתה י"א הגיעה ויעל התבקשה לשוב ללימודי כימיה של כיתה י' אם ברצונה להמשיך במדעים. הפעם הגיע מורה חדש. המורה החדש לא ויתר ליעל על "הרמת הידיים"/הפרעות/אי הכנת שיעורים ומהר מאוד קרא לה לסדר.
הוא ציין לפני יעל שהוא לא מוכן לוותר לתלמידה מוכשרת כל כך . עוד ציין כי הוא מוכן לסייע לה באופן פרטני בבית הספר בתנאי שתעמוד בתנאים של הקשבה והכנת כל המטלות הנדרשות בכיתה ובבית. וזה עבד... להפתעתה של יעל. "הייתי חייבת להקשיב. היו לי שיעורים פרטניים מהמורה שהיה מוכן להשקיע בי אחד על אחד"...המורה הזה הציל אותי כיוון שהוא זיהה את הכישרון שלי ולא הסכים לוותר לי. הוא זיהה שאני לא מצליחה בשיעור פרונטלי רגיל וזקוקה לאחד על אחד. ומה שקרה בהמשך זה שגם ממוצע הציונים שלי עלה והבטחון העצמי בהמשך לכך. הוא לימד אותי לא לוותר. לולא הוא כל החיים הייתי בטוחה שלא אוכל להצליח בכימיה ובכלל מעבר לכימיה זה לקח חשוב לחיים מבחינתי." מה שקרה ליעל ולימודי המתימטיקה/כימיה קשור לסגנון למידה. רבות נכתב על הנושא הזה וישנם כלים שונים לאבחון סגנונות למידה.
מה שברור לכל החוקרים את הנושא (קולב, פלדר, פלמינג) מתמקד בזה שיש סגנונות למידה שונים ולכל אחד הסגנון המיטיב עימו בו בא לידי ביטוי הכשרון שלו. אם הנטיה שלי לסגנון חזותי, המחשבות שלי עלולות לנדוד לאורך ההרצאה עד שהמרצה יתחיל להמחיש את הנושא על הלוח. או למשל מקצוע ההיסטוריה, שהיה למישהיא קרובה לי במיוחד נטל גדול, עד שהגיעה מורה שעזרה לה " לראות" את העבר באמצעים ממחישים חזותיים שונים ותנועתיים. יש תלמידים שיאמרו על מורה מסוים /מרצה שהוא מדבר יותר מדי כיוון שהם זקוקים לסגנון החזותי. לפעמים יש מי שנמנע מהחקר והקונקרטיזציה במעבדה כיוון שיש לו צורך בקריאה /כתיבה על מנת ללמוד. חווית הלימוד תמיד תהיה יותר טובה כשהיא תפעיל את הסגנון המתאים לנו. ממליצה לכם להקדיש מקום לבדיקה וחקר מהו הסגנון שלכם? איפה ואיך אתם מרגישים שהחומר הנלמד נלמד בקלות, כמעט בטבעיות, ולהתמקד בלמידה בסגנון בו אתם מצטיינים בקליטת החומר אותו לומדים.
זה נכון לכולנו- מבוגרים , הורים, צעירים וילדים. כהורים כמובן במיוחד לילדים צעירים ונוער תעזרו לילדיכם מאוד אם תנסו לבדוק איתם ביחד איפה זה טבעי וקל להם ועל הבסיס הזה לכוון אותם לדרכי למידה יעילים.
האם זהו הסגנון החזותי? (תרשימים טבלאות וכדומה)
שמיעתי? ( הרצאות, הקלטות) קורא/כותב ( ספרים, אינטרנט, מצגות)
או תנועתי( דרך חוויות אישיות וקונקרטיות).
ההבנה הזו משפיעה ותשפיע על כל יתר התחומים אותם תרצו ללמוד ולשלב בחייכם.
ולסיום
יש מביניכם שיאמרו, יופי של הצעה קואץ' אבל הבית ספר מאפשר רק סגנון מסוים לילדים שלנו וזוהי איננה תוכנית כבקשתך, אומר שאכן צדק בדבריכם אך היות שלא כל הרצוי מצוי אנחנו כמבוגרים שווה שנעשה מה שניתן על מנת לסייע לצעירים שלנו באיתור היכולות והכישורים ולפחות במה שבידינו נסייע ככל שניתן..
>> מה חשבת? אשמח לתגובה שלך כאן למטה :)
Comments